לינוקס, לאן? פרק שני: אובונטו ו- Unity

הרומן שלי עם אובונטו התחיל בשנת 2005 עם Ubuntu 5.04: Hoary Hedgehog. הרעיון של אובונטו היה מבטיח: לקחת את Debian Unstable, להקפיא את העץ לתקופת זמן קצרה, לייצב וללטש את ההפצה ואז לשחרר אותה לציבור. המראה של ההפצה היה מוזר ושונה מכל מה שהכרתי: צבע חום עז שלט בכל פינה. אני אהבתי זאת (למרות שחלק מהקהילה מאוד לא אהב).

היו היה: Ubuntu-Hoary

היו זמנים: Ubuntu-Hoary

לאורך שנים דבקתי באובונטו, שסחפה מצידה קהילת משתמשים גדולה. אובונטו שיחררה הפצות פעמים בשנה בדיוק של שעון שוויצרי (בסוף אפריל וסוף אוקטובר), וכאן גם התחילו התהיות שלי: אובונטו שחררה לעיתים קרובות הפצות לא בשלות ולא יציבות. המושג של לדחות מעט את מועד השחרור (כפי שאופן-סוזה או פדורה עושים מידי פעם) לא היה קיים בלקסיקון של קנוניקאל.

עם הזמן שוחררו עוד ועוד הפצות, כשגוון ערכת הנושא השתנה מחום כהה לחום בהיר ומשם לסגול (כנראה בהשפעת IOS של אפל). אבל לא רק הצבע הסגול הזכיר את אפל: אובונטו פיתחה תכונות שהתבססו על רעיונות ששאלה מאפל (דוגמא: שליפת התפריט מהאפליקציה והעברתו לסרגל העליון).

כששוחררה Gnome3 הסתבר שגם מארק שאטלוורת' (מייסד אובונטו והבעלים של חב' קאנוניקאל) לא בנה עליה, והחליט לפתח מנשק משתמש חדש שנקרא Unity.
בהתחלה חיבבתי את Unity. היה לי ברור שצריך להתרגל לדבר חדש ושונה מכל מה שהורגלתי אליו. הקדשתי זמן לנושא, והייתי סלחן לגבי הבעיות האופיניות שהיו ל- Unity: כבדות, באגים שונים ומשונים ועוד…

Unity

Unity

עם הזמן קאנוניקל הצליחו לייצב את Unity וגרמו לה לעבוד מעט יותר מהר, אך הסתבר שהם לא התכוונו לעצור בנקודה הזאת: מארק שאטלוורת' משך לכיוון שונה לגמרי. הוא פיתח את Unity כך שתתאים, כמנשק אחוד, גם לסמארטפונים, טלוויזיות חכמות וטאבלטים. הוא לא הסתפק בזה ופיתח רכיבי תוכנה שהיו יחודיים אך ורק לאובונטו:  HUD, Upstart, Mir ועוד…

כך מצאה עצמה אובונטו מתנתקת מהיסודות שלה (הפצת לינוקס שולחנית מודרנית), מתרחקת מהפצות אחרות (בפיתוחים אקסלוסיביים שקיימים רק באובונטו) ועוברת יותר ויותר למסלול העסקי. כבר לא ניתן היה לקבל CD "חינמי" הביתה (מקובל), דף ההורדה כלל אפשרות לשלוח תרומה כספית לקנוניקאל (מקובל) ואט אט שולבו פיתוחים שפגעו בפרטיות של המשתמשים. הרע מכל קרה לדעתי בשחרור האחרון (13.10): שילוב פרסומות בשולחן העבודה. על הפיתוח האחרון קיבל מארק שאטלוורת' את הפרס המאוד לא מחמיא "פרס האח הגדול של אוסטריה"

ככל שאובונטו התקדמה בפיתוח כך אני יותר ויותר התרחקתי ממנה. בגרסה 12.04 (למרות שהוגדרה LTS) נטשתי אותה סופית ופניתי לחלופות אחרות (על כך בפרקים הבאים)

אסכם את הסיבות שגרמו לי לנטוש סופית את אובונטו:

  • מנשק Unity כבד וזולל משאבים
  • הפיכת המשתמש ל- "טיפש": העבודה בשולחן העבודה נעשתה פחות מסורתית ושאפה לספק חווית משתמש הדומה לזאת שבסמארטפונים/טאבלטים (אובונטו מנסה ליישם זאת בעזרת "העדשות החכמות")
  • התמקדות במסלול עסקי ולא קהילתי (זה התחיל בשליחת מחרוזות ל- Amazon והמשיך בשילוב פרסומות בשולחן העבודה)
  • פיתוחים שהיו יותר ויותר יחודיים לאובונטו, כאשר בשנים האחרונות הפיתוח פחות התמקד בשולחן העבודה וזלג לכיוונים אחרים (התאמת unity לטאבלטים, טלוויזיות וסמארטפונים)

אני חושב שלא רק אני התרחקתי מאובונטו. הרבה מאוד אנשים עברו להשתמש בהפצות שנגזרו מאובונטו, ושהצליחו די יפה. על הפצה אחת (Linux Mint) אכתוב בשבוע הבא.

נ.ב.
בסדרת מאמרים זאת אני מציג את הדעה הפרטית שלי, כך שאם מישהו מחזיק בדעה אחרת זה בסדר גמור מבחינתי (חופש הבחירה הוא הבסיס של Gnu-Linux, לא?)

My Signature
פורסם בקטגוריה לינוקס ותוכנה חופשית. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

3 תגובות בנושא לינוקס, לאן? פרק שני: אובונטו ו- Unity

  1. מאת חתול‏:

    אני נטשתי את יוניטי בגלל בעיות RTL חמורות שאף אחד לא טרח לתקן.

  2. מאת תומר‏:

    מעולם אובונטו לא הסתירו את כוונתם להמשיך הלאה מעבר לשולחן העבודה. בנוגע לפיתוחים אחרים, אני לא בטוח אם מדובר בהחלטה של קנוניקל "ללכת כנגד הזרם" ולא לחדש ולהציע שיטות עבודה חדשות, גם במחיר של פגיעה בתאימות לאחור, וכידוע, דביאן, שעליה מתבסס אובונטו נחשבים חבר'ה די שמרניים במדיניות שילוב תכונות חדישות במערכת.

  3. מאת משה‏:

    גם אני התחלתי את הרומן שלי עם לינוקס עם אובנטו (2008)ו לזכותה יאמר שהיא עדיין ההתקנה הכי קלה של לינוקס שאני מכיר.
    לרעתה אפשר לומר את כל השאר, בין היתר התרחקות מרוח לינוקס, כבדות, ובאופן אישי, אני לא מת על יוניטי.
    עדיין לא מצאתי לי בית אחר (אפילו התקנתי חלונות 8), ההפצות שאני רוצה לנסות רחוקות ממני טכנית (ארץ' וג'נטו), פדורה באופן עקבי מסרבת להיות מותקנת על המחשב שלי, וסוזה נראית לי משעממת מידי.
    כשיהיה לי זמן, ננסה את מנג'רו, שההבטחה שלה היא ארץ עם התקנה קלה, בנתיים נמשיך עם Ubuntu studio וחלונות 8 (שבניגוד לכל הליכלוכים עליה, סה"כ היא מערכת הפעלה לא רעה).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *